הזנחת בעיית אי השוויון וסכנת התדרדרות לפערים עד לעוני, מהווה נקודת תורפה מפוררת חברתית ופוליטית. מחובתנו להתמודד עם פגע זה בקיבוץ המתחדש

הנסיבות הדמוגרפיות – אי קליטת דור המשך, והסתגלות לערכי החברה הסובבת מחוץ לחצר הקיבוץ, יצרו במרבית הקיבוצים את המניעים העיקריים למעבר מאורח החיים הקיבוצי - שיתופי אל אורח החיים של הקיבוץ המתחדש, ההיברידי. לכאורה, אמורה השותפות הקואופרטיבית השוויונית הפעילה של החברים בנכסי המשק המניבים להוות רשת בטחון רעיונית גם בקיבוץ המתחדש, אך במציאות לא נערך דיון ציבורי מעמיק לאן פנינו מועדות; מה ציפייתנו – הרעיונית, ערכית, חברתית - מאורח החיים בקיבוץ המתחדש, ומהו טיב השותפות שיתפתח בו לאורך זמן.

הפרטת ההכנסות האישיות/משפחתיות

הפרטת ההכנסות האישיות/משפחתיות מהווה מרכיב מבני מרכזי בדגם הקיבוץ המתחדש. מהלך זה מהווה הכרה למעשה בעקרון אי השוויון תוך חשיפת הכנסות כל משפחה לכלכלת שוק. צמצום אי השוויון טמון לכאורה בהבטחת הקיבוץ לקיים ולממן סף הכנסה מינימלי - רשת בטחון להכנסות כל משפחה. מימון רשת ביטחון זו מתאפשר בגביית מס איזון פרוגרסיבי מהכנסת כל משפחה ומשפחה – מס אשר שיעורו השולי עולה ככל שהכנסת המשפחה גדלה. נוספת לכך גביית היטל עזרה הדדית אחיד בשיעור נמוך. למיטב הידוע לחצי בעלי ההכנסות הגבוהות, הובילו לביטול מס האיזון הפרוגרסיבי בחלק משמעותי מן הקיבוצים המתחדשים. במקומו הונהגה גביה מינימלית של מס רגרסיבי אחיד לחברים "עניים" כ"עשירים".

מאידך לא ידוע על הנהגת והפעלת מנגנון להקטנת אי שוויון הכנסת המשפחות הממומן מרווחיו המשקיים של הקיבוץ. הזנחת בעיית אי השוויון בהכנסות המשפחות וסכנת התדרדרות לפערים עד לעוני, מהווה נקודת תורפה מפוררת חברתית ופוליטית בארגונים חברתיים דמוקרטים (לרבות ובמיוחד מדינות דמוקרטיות). לכן חובה עלינו, חברי הקיבוצים, ללמוד כיצד מתמודדים חברתית ארגונית עם פגע זה בקיבוץ המתחדש.

מדיניות רווחה בחברות ומדינות שונות

התפתחות הדמוקרטיה במציאות הקפיטליסטית במאה העשרים והעשרים ואחת, העמידה את שאלת זכות האזרח לקיום ולרווחה במציאות בה "השוק החופשי" ו"התחרות החופשית" חורצים את גורלו ומקבעים את מקומו בקבוצה מעמדית, המדורגת על פי גובה הכנסתו ושווי נכסיו. המחלוקת הרעיונית-פוליטית התמקדה בשאלה האם מחויבות הארגון הדמוקרטי (או המדינה) לזכויותיו של האזרח להתקיים ברווחה היא "חברתית" (גישה סוציאל דמוקרטית המרחיבה את מחויבותם), או "חוזית" (גישה שמרנית קפיטליסטית, המדגישה את מחויבות האזרח לכלכל עצמו ומצמצמת מאוד את מחויבות המדינה כלפיו). במציאות של המאה העשרים והעשרים ואחת התפתחו במדינות המערב דפוסי חקיקה חברתית פוליטית "היברידיים". אלה משלבים במינונים שונים ובדפוסים שונים, את תפיסת סף הרווחה לה מחויבות המדינות השונות לרווחת אזרחיהן במרחב שבין המחויבות הקומונלית השוויונית המלאה, למחויבות הקפיטליסטית המזערית בעניים המרודים בלבד.

נורבגיה. היעילות הכלכלית במדינות הרווחה הסוציאל דמוקרטיות גבוהה יותר (מתוך freepik)

אפיון  טיפוסי מדינות הרווחה לפי אספינג אנדרסן

החוקר והוגה הדעות הדני אספינג אנדרסן אפיין שלשה טיפוסי מדיניות רווחה שונים המאפיינים את טיב השילוב ההיברידי בין משטר הרווחה לכלכלת שוק חפשי קפיטליסטית:

1.   משטר רווחה ליברלי

בקבוצת אפיון זו מהווה השוק החופשי ספק בלעדי של פרנסת האזרחים ורווחתם. המדינה מעודדת הפרטה של שירותי רווחה, ומחויבת לספק סעד מזערי רק לאזרחים שאובחנו כעניים מרודים. ארצות הברית, אוסטרליה, וקנדה זוהו ע"י אספינג אנדרסן כמייצגי משטר רווחה זה.

2.   משטר רווחה שמרני

בקבוצת אפיון זו הממלכה מחויבת לספק ישירות שירותי רווחה בעזרת מוסדותיה לאזרחיה הנזקקים, ברמה סבירה שאין בכוחה לערער את ההתפלגות המעמדית והמגדרית: לא מצופה כי הסעד הניתן לנזקקים ישנה את התפלגות המעמדית – יעלה אזרחים ממעמד כלכלי נמוך למעמד כלכלי גבוה יותר. צרפת וגרמניה זוהו כמייצגי משטר רווחה זה.

3.   משטר רווחה סוציאל דמוקרטי

בקבוצת אפיון זו שואפת הממלכה להפחתת תלות מעמדות הביניים בשוק החופשי, תוך מעורבותה הישירה בקיום מוסדות ממלכתיים המספקים שרותי רווחה אוניברסליים ברמה הולמת וגבוהה לכל אזרח. משטר זה משלב בין תעסוקה לרווחה ומחויב לתעסוקה מפרנסת מלאה לכל אזרחי הממלכה. לצורך מימון פעילות זו מקיימת המדינה מיסוי פרוגרסיבי שולי ניכר על שולי ההכנסות הגבוהות, בצד אחזקות מלאות בתאגידים שרווחיהם מיועדים לרווחת הכלל.  משטר זה התפתח במדינות בהן מעמד השכירים מילא וממלא תפקיד משמעותי בעיצוב המדיניות – איגודי מקצועיים חזקים פועלים ומשפיעים על המשק והחברה. שבדיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה מייצגות משטר רווחה זה.

השוואת יעילות כלכלית, רווחה משפחתית ואיכות חיים

הזרם הרעיוני הקפיטליסטי מקדש באדיקות את כלכלת השוק וטוען כי כל התערבות ממלכתית לתיקון סוציאל דמוקרטי פוגעת ביעילות הכלכלית של המשק. דה עקא, העובדות הסטטיסטיות והשיפוטיות מקצועיות מעידות כי היעילות המשקית במדינות המאופיינות במשטר רווחה סוציאל דמוקרטי גבוהה ביותר:

מדדים כמותיים כלכליים (מקור המכון לדמוקרטיה, הבנק העולמי)

תוצר לשעת עבודה במונחי כוח קניה

נורבגיה - 95$, דנמרק - 88$, שוודיה - 69$ (מקומות 3, 4, 9, בעולם).     להשוואה: ארה"ב - 77$ (8 בעולם) ישראל - 47$ ( 25 בעולם).

     תוצר לנפש במונחי כוח קניה

נורבגיה - 6 בעולם, ובהתאמה: דנמרק - 11, שוודיה - 17, פינלנד – 21. להשוואה: ארה"ב - 8 בעולם, ישראל - 29 בעולם.                                                        

הפירות החברתיים של משטר הרווחה הס"ד: (מקור המכון לדמוקרטיה וביטוח לאומי)

שיעור ההוצאה החברתית  מן התוצר

פינלנד - 57%, דנמרק - 54%, שוודיה - 50%, נורבגיה - 49%.

להשוואה ארה"ב - 31%, ישראל - 30%.

מדד הפיתוח האנושי

נורבגיה - 2 בעולם ובהתאמה: דנמרק - 6, שוודיה - 7, פינלנד - 11.

להשוואה ארה"ב - 21, ישראל - 22.

מדד הדמוקרטיה

נורבגיה - 1 בעולם ובהתאמה: שוודיה - 4, פינלנד - 5, דנמרק - 6.

להשוואה ישראל - 29, ארה"ב - 30.

מדד איכות הסביבה

דנמרק - 1 בעולם, ובהתאמה: פינלנד - 3, שוודיה - 5, נורבגיה - 20.

להשוואה: ארה"ב - 43, ישראל – 57.

יחס שכר עשירון 9 לעשירון 1 במונחי כוח קניה

שוודיה 2.28, דנמרק 2.57, ולהשוואה: ארה"ב - 5.05, ישראל - 7.22.

התפיסה הסוציאל דמוקרטית ומיסודה בקיבוץ המתחדש

לכאורה, התפיסה הסוציאל דמוקרטית כמפורט לעיל, אמורה הייתה להוות בסיס ערכי וחוקתי לאורח החיים של הקיבוץ המתחדש, אך למעשה לא נוצר מצע חברתי כלכלי ולו אחד אשר אמור להוות בסיס לחקיקה תקנונית סוציאל דמוקרטית דומה בכל קיבוץ וקיבוץ. בהתגלגלות הנפרדת נוצרו בקיבוצים שונים שכונות הרחבה המאוכלסות בתושבים שאינם חברים, ומאידך בקיבוצים לא מעטים אשר עמדו על קליטה לחברות כתנאי למגורים בקיבוץ, נוצר פיחות באשר להגבלת אי השוויון בהכנסות ובנכסי המשפחות.

תפיסת רשת הבטחון ברוב הקיבוצים הצטמצמה והפכה למעין מתן "סעד לעניים" תלוי שיפוט בירוקרטי כמקובל במשטרי הרווחה הליברלי והשמרני. אי הבהירות באשר ליעד האסטרטגי של הקיבוץ בהיבט של צמצום פערי הכנסה בין משפחות החברים, מובילה לצמצום ואף ביטול קרנות רווחה הממומנות מרווחי ענפי המשק, קרנות המיועדות להנגיש מרכיבי רווחה לכל משפחות החברים ובדרך זו לצמצם את אי השוויון.

סיכום

מתחייב דיון מעמיק ונוקב בתנועה ובקיבוציה באשר למהות הסוציאל דמוקרטית של הקיבוץ ויעדיה בהיבטים של המהות הקואופרטיבית וצמצום דינמיקת התפתחות פערים ואי השוויון בין משפחות חברי הקיבוץ.