תרבות יהודית חיונית ואנושית חייבת להתקיים כמו מים זורמים, כמו התורה שנמשלה למים חיים. היא חייבת להתפתח ולהשתנות תמיד

{י} וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם: {יא} וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא: {יב} וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָֹה: {יג} וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח: {יד} אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה: {טו} וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשׁוֹ

לפי ההלכה, כהן הדיוט שאינו כהן גדול אינו רשאי להתחתן עם אישה גרושה, חלוצה, זונה, חללה או גיורת, ויכול להתחתן רק עם רווקה או אלמנה. על כהן גדול ישנו גם איסור להתחתן עם אלמנה, ומותר לו להתחתן רק עם רווקה - כאשר הוא מצווה בבתולה דווקא.

בתלמוד מובאות שש דעות מהי זונה, וההלכה היא כי זונה היא "גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות". נוסף לגיורת ולשפחה ששוחררה, כל מי שנבעלה למי שאסור לה להינשא לו. גם אישה שנבעלה לגוי, דבר הנחשב חמור ביותר למרות שעונשו קל, נחשבת לזונה.

ע"פ ההגדרות הרגילות זנות היא  קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. מרבית העוסקים בזנות הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית.

כלומר הגדרות הזנות של המקרא וחז"ל שונות לחלוטין מאלה של ימינו.

בספר יחזקאל (מד, כב), יש התייחסות שונה לאיסורי הנישואים לכהנים:

וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה – לֹא-יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים

כִּי אִם-בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל

וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן – יִקָּחוּ. מפסוק זה משתמע שגם לכהן הדיוט אסורה אלמנה (אלא אם היא אלמנת כהן).

אף שאיסורי הנישואים לכהן מקורם בהלכה, לפי חוקי הנישואים בישראל, המחייבים אדם להינשא רק לפי עקרונות דתו, חלים איסורים אלה בישראל גם על יהודים שאינם שומרי מצוות. יהודי המבקש להתחתן בישראל עם אישה האסורה לכהן חייב להוכיח שאינו כהן. נישואים אלו יוכרו על ידי המדינה אם ייעשו בחו"ל.

כל אדם ששם משפחתו לוי, כהן, כאהן, כהנא, אזולאי, דואק, כ"ץ, קפלן, כגן, מזא"ה, טוויל, שפירא ועוד, יכול למצוא בהסתברות גבוהה שיוך כהני בשושלת היוחסין שלו, ואז הוא מנוע על-פי ההלכה מלהתקשר עם למעלה משליש מהנשים הפנויות, מאחר שהן עונות על אחת מההגדרות: גרושה, חלוצה (אלמנה ללא בנים, שעברה טקס חליצה מאחיו של המנוח), גיורת וחללה (בת ליחסים בין כהן לאישה האסורה עליו).

‏***

גיל קופטש (קומיקאי ואמן רב תחומי) כותב שהיות שהוא בן למשפחת כוהנים, גם הוא כוהן. מאחר שבית המקדש נחרב, הוא כוהן מובטל כ 2,000 שנה. כישורי הכהונה שלו החלידו במשך הזמן, וכיום לא חושב שהוא כשיר למלא את תפקידיהם המיוחדים של הכוהנים – הקרבת קרבנות, השפרצת דמם על המזבח ועל תנוכי האוזניים. זיהוי נגעים בגוף וכד'. 

הוא מדגיש , שמי שטוען שהיהדות עתיקה, וצריך לשמור עליה מפני שינויים, חוטא ומחטיא. ולטעמו אינו מבין יהדות מהי.

לכוהנים היה פעם תפקיד מרכזי בפולחן, אך כבר בימי בית שני, נושלו הכוהנים ממעמדם, והחכמים לקחו את ההנהגה לידיהם. ולאחר חורבן בית המקדש פסקו מנהגי הקורבנות. והכהונה, הפכה מיותרת למעשה. כל עניין הכהונה הפך לסמלי בלבד.

***

ערן ברוך, מנכ"ל בינ"ה, כותב שפרשת אמור עוסקת רובה בכוהנים. נושא שחוזר שוב ושוב בספר ויקרא הידוע גם בשם "תורת כהנים". לכהן אסור לשאת גרושה. הוא מקשה: מה זה שייך לחיים שלנו היום? מה תפקיד הכהנים היום? למה למישהו שקוראים לו כהן או כץ או לוי, אסור להתחתן עם אהובתו הגרושה? האם שרדנו 3,000 שנה כי שמרנו בקנאות על המסורת בלי לשנות דבר? או להפך: שרדנו עד היום כי ידענו לשנות להתאים ולהשתנות תמיד.

התשובה אינה חד משמעית. הדימוי הרווח של היהדות כדת עתיקה שמעולם לא השתנתה הוא שקרי, מסוכן ויש העושים בו שימוש ציני לצורכיהם.

בתהליך של מאבק פנימי של הצדוקים מול הפרושים בימי בית שני, נושלו הכהנים ממעמדם המרכזי והבכורה עברה למעמד החכמים. לאחר חורבן בית המקדש על ידי הרומאים פסקו מנהגי הקורבנות והכהונה קיבלה מכה נוספת. וכך, הפך נושא הכהונה לעניין סמלי וקלוש, עד ימינו.

היהדות חייבת, כתרבות חיה ונושמת, להפסיק להתאבן ולהתחיל לחיות ולהתחדש. יש לנו כאן הלכה. זהו חוק המדינה הריבונית שלנו, שיש בה בתי משפט ומשטרה. אסור לנו לנהל חיי אישות או עניינים של צנעת הפרט תחת צו קדמון ולא מתפשר. זה מתחיל אולי בכהן ובגרושה אבל מגיע למקומות קשים ואפלים.

יש מסורת שחשוב לשמור עליה ויש דברים שאנחנו חייבים לשנות. תרבות יהודית חיונית ואנושית חייבת להתקיים כמו מים זורמים, כמו התורה שנמשלה למים חיים. היא חייבת להתפתח ולהשתנות תמיד.

יהודה הלוי

לוּ יִהְיֶה כֹהֵן מְשָׁרֵת אֵל

בִּימֵי רְאוֹת טוּרִים לְךָ שׂוּמִים

צִוָּה לְכָתְבָם לוֹ עֲלֵי אֵפוֹד

לִהְיוֹת מְקוֹם אוּרִים וְגַם תֻּמִים.

יהודה הלוי מביע בשירו משאלה שהכהן יהיה משרתו של האל, ותפקידו זה יהיה חקוק על ליבו, כאורים ותומים.

המשאלה שאני מביע היא שהכהנים של היום (הרבנים האורתודוכסים) ישרתו את האל ( אם יש) ולא אג'נדה עתיקה, קפואה ולא רלבנטית למרבית הציבור. אם אני מממן אותם מהמיסים שלי, שישרתו גם אותי.

 

איור הכהנים וכלי המקדש (נוצר במאה ה-19)